W
היסטוריית הפילוסופיה והמדע בראי רוח התקופה התרבותית-חלק ב
תקופת ימי הביניים ומאפייניה כתקופה חשוכה,התיאוריה השלטת בימי הביניים, ולסיכום,לקחיה המרכזיים של תקופה איומה זו ,כגון ,חשיבות הסובלנות.
תקופת ימי הביניים התאפיינה בהכפפת כל תחומי החשיבה ,הדמיון והיצירה לדת.
בשנים 400 ועד 1100 ,היה קשה מאוד להפריד בין התחומים של-דת ואמונה לבין התחומים של מדע,פילוסופיה ואומנות, שנחשבו לשלוחה שולית שנועדה לשרת את הדת.
במאה ה11,התיאולוגיה הנוצרית תפסה תאוצה.האפיפיורות ניצחה במאבקיה עם המלכים,וכך תהליך הגמוניה זה העמיק ,התפשט ואף התעצם עד תחילת המאה ה14 .
באותם זמנים שלטה גישת התיאו צנטרליזם(הדת במרכז) ,הדת הייתה התיאוריה המרכזית והבלתי מעורערת להסבר כל תופעות היקום, והיו רבים שסברו ,שניתן להוכיח את ההכרח הלוגי המוביל לאמונה באל, ולהוכיח באופן לוגי ורציונאלי שהאלוהים קיים.
המתמטיקה והלוגיקה נחשבו עדיין ,אפילו בתקופה חשוכה זו ,לאוניברסאליים ומוחלטים, ולכן ניסו להשתמש בהם לצורך ההוכחה לקיום האל.
היו שניסו ,בכל זאת ,להמחיש את היות הדת מבוססת על אמונה בלבד ולא על הוכחה לוגית כגון תומאס אקווינס ,אך אין הם מייצגים ויכוח ציבורי גלוי ואמיתי שהיה באותה תקופה,ובוודאי לא ויכוח פומבי ולגיטימי.
למעשה, הויכוח בין הכרחיות קיום האל,לבין הטענה שהאמונה הדוגמאטית בו הינה הבסיס היחידי לייחוס קיומו, לא הגיע ממש לאוזני הכנסייה וזה היה כנראה מזלו של אקווינס.
חיבורו לא השפיע ,אם כן, על מידת הנוקשות ,הכפייה הדתית והפנאטיות שאפיינו תקופה חשוכה ואלימה זו ,שבה הטלת ספק בעקרונות הנצרות,ובטח בהכרח קיומו של האל, נחשבה לפשע חמור מעין כמותו שעונשו מוות בייסורים.
כל רעיון,תוכן או מוצג שלא תאמו את התיאוריה הדתית הנוצרית השלטת, סולק באלימות תוך כדי השמדתו ושריפתו, ובעקבות זאת גם הענשה חריפה של האדם שהגה או יצר אותו,לעיתים עד כדי עינויים,הרג ושריפה(יש לשער כי ישו שבשמו נעשו המעשים הנוראים האלו ,היה מתהפך בקברו או על הצלב,אם היה שומע על מידת האכזריות הזו) .
הדבר גרם להגבלה וצמצום חמורים בכל תחומי ההגות והיצירה החופשית שלא שירתו את הדת ,עד כדי שיתוק ואיבון, וזאת כיוון ,שבמקום בו רועמים התותחים, המוזות שותקות.
הנחת היסוד שלנו היא שהאדם שואף מיסודו להארה והבנה של העולם הסובב אותו,והוא סובייקט יצירתי מטבעו.סביר ,אם כן, שגם בתקופה זו ,היו נוצרות באופן טבעי יצירות חשובות, ולא כך היה ,לפחות על פי התיעוד הקיים בידינו כיום,סביר שיצירות שונות צונזרו עוד בטרם נכתבו,או הוסתרו היטב במרתפים אפלים, כך שנראה כי תקופה כה חשוכה כמו ימי הביניים (תקופת החור השחור)יכלה להיווצר ,ולהישמר בקנאות כה גדולה ומטורפת, רק אם השאיפה הבסיסית המקננת בלב האדם לחופש מחשבה וביטוי דוכאה בכוח האיומים והזרוע ,על ידי רשות אלימה ואכזרית,שהרתיעה כל יצירה ספונטאנית.
במהלך התפתחות אישית פתולוגית ,וגם כשהמדובר הוא בתרבויות, תיתכן בהחלט עצירת ההתפתחות השכלית והרגשית כאחד, וזאת בהשפעת הורות אלימה או הנהגה דיקטטורית.
במצב זה, ההיצמדות לקונוונציות דוגמאטיות,דתיות ,מושגיות ומדעיות, נכפית על אנשים רבים מתוך פחד וקנאות פנאטית ,וכך הופכת להיות לדבר המקבל ערך מקודש.
הידע הדתי או התרבותי המקובל ,מפסיק להיות אז תוצר של יצירה חופשית או מעין שומר ועוזר רחב אופקים ,והופך להיות מפקח עריץ וקטנוני,שאינו מרשה כל דעה מנוגדת לשלו.
החלק המאמין והתיאורטי אמור אמנם,בין השאר,להשליט סדר בתוהו ובוהו של העולם,אך אמור גם להיות פתוח, כל הזמן, לצורות חשיבה והמשגות חדשות,בימי הביניים לא הייתה פתיחות שכזו כלל וכלל ,במקום זאת שלט אז ,בתרבות השלטת ,קיבעון אלים ודיקטטורי.
מה היו, אם כן ,התיאוריות ה"מדעיות" ששלטו בתקופה זו?
התיאוריות המדעיות דתיות המרכזיות בתקופה זו היו במובנים רבים נגזרות תיאולוגיות של התיאוריות התלמאית והאריסטוטלית, אשר הציבו את כדור הארץ, במרכז היקום ואת השמש ושאר הכוכבים ,החשיבו רק כנספחים שוליים שסובבים אותו.
פתולומיאוס קלאודיוס(תלמאי) (85-165)שחי באלכסנדריה ,יצר ,לראשונה, מודל קוסמי כוללני -את המודל הגיאוצנטרי המציב את כדור הארץ במרכז היקום,הוא ניסה, בנוסף לכך, להשתית סדר וידע לגבי כל גרמי השמיים,מתוך כך יצר מעין תיאוריה אסטרונומית או אסטרולוגית קדומה ,שפותחה ונשמרה במשך כ1500 שנים ועד היום.
התיאוריה שלו הייתה כל כך צנטרליסטית,אגוצנטרית ותואמת את יסודות הדת, עד שאומצה על ידי הכנסייה ברצון,תוך כדי התאמות קלות למדי, שבוצעו בה.
לפי תיאוריה זו,הארץ נחשבה להיות במרכז היקום,גרמי השמיים נחשבו סובבים אותה לפי הסדר הבא: ירח,כוכב חמה,נוגה,השמש,מאדים,צדק ושבתאי.נצפו כוכבים נוספים מעבר לכוכב שבתאי ,שנחשבו לכוכבים קבועים במקומם בשמיים,ונקראו משום כך כוכבי שבת.
בכדי להסביר את התנועה לאחור,ביחס לסיבוב סביב כדור הארץ, שנצפתה אצל חלק מכוכבי הלכת, הרי שחלקם נחשבו למעין לוויינים הסובבים את כוכב השמש.
התיאוריה נחשבה לטובה מספיק לגבי תצפיות בעין לא מזוינת,למרות שהיו בה הנחות שגויות ,כגון שהמרחק בין כדור הארץ והירח משתנה פי שניים תוך כדי מסלול הקפתו של הירח את כדור הארץ(אולי מפני שהירח נראה גדול הרבה יותר במצגים מסוימים בחודש).
מי שנחשב לכוח המסובב את הכוכבים היה האלוהים, שהוגדר כמניע ולא מונע או מסובב ואינו מוסב,ועל פי התיאוריה, הוא גרם לכך ,בעזרת מכאניזם מיוחד שברא.
באשר למכאניזם היוצר את תנועת גרמי השמיים במסלוליהם השונים,שיערו כי ישנו רצף של גלגלי שיניים שקופים, הצמודים זה לזה ,אשר הם המניעים את הכוכבים במסילותיהם.
באשר לחומר ממנו עשויים הגלגלים ,הרי שהם נחשבו באותה תקופה לעשויים מן היסוד החמישי(מלבד אדמה,רוח,מים ואש)שהוא האתר(the fifth element,בשונה מה"אתר") .
צורת התנועה המעגלית נחשבה לצורה הפשוטה,הסימטרית והמושלמת ביותר האפשרית, ומשום כך שוער שהיא נבחרה על ידי האל להיות תנועת כוכבי הלכת במסלולם.
כדור הארץ ,היה נחשב אז לגוף הגדול ביותר ביקום, וכבעל מימדים כבירים ועצומים ביחס לכל שאר גרמי השמיים.
האדם נחשב למי שנמצא במרכז העולם ובמרכז היקום ,ובעל מעמד ראשון ועליון על כל שאר היצורים, שכולם נבראו בכדי לשרתו על פני כדור הארץ.
מחד,האדם נחשב למי שהוא נזר הבריאה ובעל נשמה שהפיחה בגופו רוחו של האל,ומצד שני, יש בכל אדם גם את גופו הגשמי, שעשוי מחומר ארצי, אשר הוא נחות ביותר.
הסברה הייתה ,שהאדם נע כל חייו בין שני הקטבים המרכיבים אותו: הקוטב הרוחני, המאפיין את המלאכים ,והקוטב הגשמי יצרי ,המאפיין את החיות, ולכן הוא צריך כל הזמן לשאוף לשלוט ביצריו ולעדנם, וכך להתעלות מעל החלקים החייתיים והגשמיים שלו.
מכיוון שהאדם נחשב לאדוניה של הארץ ,והיצור הבכיר ביותר ביקום בכלל,הוא אמור לקבוע לא רק את גורלו של כדור הארץ, אלא את גורלו ואת כיוון התפתחותו והתקדמותו של היקום כולו :או לכיוון האלוהי והנשגב או לשטני והמתועב(איזה כבוד ואיזו אחריות!).
בהקשר לכך, סברו חכמי ימי הביניים ,כי הארץ היא המקום היחידי אשר בו לא נקבעו עדיין התוצאות הסופיות של הבריאה,ובו ניטשת על כך מלחמה תמידית בעוז.
על פי תיאוריה זו ,לאדם ישנו תפקיד מאוד חשוב,והוא להיות לשון מאזניים ומוביל היקום.
קיימת בתוכו אפשרות בחירה בין טוב ורע ובין אלוהי לחייתי ,ועל פי בחירה זו יקבעו תוצאות וערך הבריאה בכדור הארץ ובשאר היקום כולו, שכאמור,אינו אלא תפאורה שולית ופריפריאלית יחסית אל כדור הארץ.
אם האדם יתעלה לדרגה מלאכית, הרי שיחד איתו יתעלה כל היקום,אך אם ירד במדרגות היצר, החייתיות והבהמיות, יתדרדר כל היקום יחד איתו לדרגת חטאים, שפל וחידלון.
על נשמות בני האדם מתקיים מאבק מתמיד,בין האל הטוב,השואף לקדם את העולם רוחנית לבין השטן המרושע,השואף להוריד את היקום למדרגה יצרית,בהמית ושפלה, ושואף, בראש ובראשונה, להפוך את האדם ,מנהיג היקום,להיות עבד ליצריו השפלים והמזיקים.
המלחמה הסופית והמכרעת בין בני החושך לבני האור,מלחמת גוג ומגוג,אמורה הייתה להתרחש די קרוב לביתנו,בהר מגידו("ארמגדון") (איזו התרגשות ואיזו מרכזיות!)
בעולם מתקיים סדר הירארכי עולה, של שלמות וטוהרה ,המתקדם על פי הדירוג הבא: דומם,צומח,בעלי חיים,אדם,קדושים,מלאכים ואלוהים.
האדם הוא בעל שכל והגיון,ועם השכל הזה ושליטה מוחלטת על היצרים ,הוא יכול להתקרב יותר ויותר אל העולם הטהור,המושלם וחסר השינוי של המלאכים ושל האל.
החברה האנושית,מחקה את הסדר הקוסמי:יש בה איכרים,עובדים במלאכות פשוטות, עובדים במלאכות מורכבות ושכליות,אנשי הדת ופילוסופים.
כל אדם חייב למלא את התפקיד אליו נועד בצורה הטובה ביותר.(מחמיא ומעלה מוטיבציה המיקום של הפילוסופים,שהוא נעלה אפילו יותר ממיקום הכמרים,מזלו של תלמאי שנולד לפני ימי הביניים, וכך חמק ,לאלתר, מידיה האוהבות והרחומות של הכנסייה ..)
החשובה ביותר מבין יצירותיו של תלמאי הייתה האלמגסט (שיבוש ערבי למילה יוונית שפירושה החיבור הגדול)ובו פירט 48 קבוצות של כוכבים,והשלכותיהם על גורלנו.
בכך, הוא הניח את הבסיס לאסטרולוגיה ,תחליף מדע המפרט את השלכות גלגלי האתר השקופים על גורל כל אחד מאיתנו,ומהווה גוף ידע אשר שלט במשך כ1500 שנים שבאו אחר תקופתו של תלמאי (הכנסייה משום מה גם לא שמה לב לסתירה בינו לבין הדת).
היו אילו שנים אשר במהלכן נשכח הידע המדעי אשר נצבר ביוון העתיקה,ונידחה ידע חדש אשר נתגלה במסתרים,גם בימי הביניים,ידע שצונזר והושמד, על טיבו ומבנהו של היקום.
מה עלה בגורלם של אילו שבכל זאת חשבו באופן שונה ואף ניסו ליצור בגלוי תיאוריות השונות מהדוגמה השלטת?
ג'ורדנו ברונו (1548-1600) היה מדען,פילוסוף ואסטרונום איטלקי ,שחשוב לזכור שחי כבר בתקופה הנחשבת לחלק מתקופה הרנסנס ,משמע בתקופה מוארת לכאורה.
להגנתו נציין, כי בנוסף לכך, הוא אפילו,לא כפר בעצם קיומו של האל ,חלילה,אלא רק הציג גישה מעט שונה מעמדת הכנסייה(לטעמנו גישה יפה ומעניינת,שעמדה במבחן הזמן).
מה שנכון -הוא הטיל ספק בייחודו ומרכזיותו של האדם כקובע גורל היקום,והטיל במקביל ספק גם בייחודו של כדור הארץ כמרכז היקום וכמקום יחיד בו שוכן יצור שכלי ותבוני.
מכאן נבע, שהוא הציג תיאוריה אסטרונומית, אשר סתרה יסודות מסוימים מאמונת הכנסייה,בייחוד את יסוד מרכזיותו,שליטתו וחשיבותו המכרעת של האדם ביקום.
האל המופשט והרוחני שלו,הוא אל המייצג את הטוב והמושלם(מזכיר את אריסטו, או את התפיסה האבולוציונית),והוא גם האל ,בורא הכול, שברא את כל הקיים ביקום.
הוא ברא את העולם לא מתוך רצון ,אלא מתוך היותו טוב מוחלט המשרה טובו על היקום.
ברונו חשב גם ,שמתוך היות האל המופשט אין סופי, ניתן להניח שגם היקום הוא אין סופי.
לפי תיאוריה זו, מרכז היקום הוא בכול מקום,וליקום עצמו אין גבול.
היקום האין סופי של ברונו ,היה מלא ב"אויר טהור",אתר(האתר של ברונו מקביל לתפיסת האתר החדשה) לתפיסתו, האתר לא הפריע לתנועת הכוכבים,וגם לא שלט בה באמצעות גלגלי שיניים כלשהן.
הוא טען ,כי אותם חוקי טבע, תקפים בכל מקום וזמן בתוך החלל והזמן האין סופיים.
ביקומו של ברונו ,לא היה מקום למושגים המיתולוגיים של בריאת העולם ואחרית הימים.
כל דבר שקיים-קיים באפשרי(בפוטנציה)או בממש.כל מה שיכל להתממש ,התממש בממש.
לעומת זאת ,כל מה שאפשרי,יוכל להתממש בממש בעתיד,וכך להיות קיים בעתיד.
כאמור,על פי ברונו ,אנו מכירים את האל ואת טיבו דרך הבריאה,מכיוון שהיקום הוא אין סופי ,הרי שגם שהאל הוא אין סופי,ממילא לא ניתן לראותו ובטח שלא לשמוע את קולו.
לאלוהים אין קשר מיוחד לחלק אחד של היקום יותר ממשנהו,והוא ללא ספק לא מתמקד במיוחד, על פי ברונו,לא באדם ולא בכדור הארץ.
משום כך, אין סיבה שלא תהיינה ביקום שמשות נוספות,ואפילו אין סיבה שלא יהיו גם כדורים נוספים הדומים או זהים לכדור הארץ,ועל חלק מכדורים אילו ,בהחלט עשויים להיות יצורים תבוניים המקבילים לאדם, ואף עולים עליו בתבונתם.
תפיסה זו שמה קץ הן לרעיון הגאולה באחרית הימים של ימי הביניים(שהגה עוד תלמאי) שטען ,כי רק על כדור הארץ ורק מתוך מאמצי האדם, תבוא הגאולה ליקום,והן לרעיון מרכזיות האדם כמכריע גורל היקום,האדם הפך,בתיאוריה זו, לשולי ולאחד מיני רבים.
כאשר התפרסמה התיאוריה של ברונו ,היא הרגיזה מאוד את פטרוני הכנסייה החסודים.
הכנסייה כלאה את ברונו למשך כ6 שנים, תוך דרישה בלתי מתפשרת שיחזור בו מכל דעותיו, ורק אז ,אולי יואילו ,בחסדם, לקצוב את עונשו או לחון אותו,ברונו לא יכול היה לחיות בשקר וסירב, ולבסוף ,לאחר עינויים קשים, העלתה אותו הכנסייה על המוקד.
החסד הנוצרי התבטא מצידם ,בכך שהואילו, בטובם, למלא את פיו באבק שריפה עוד לפני הבערת האש בכדי שיסבול פחות את ייסורי השריפה ,(אכן הומניזם מרגש ונוגע ללב! )
הלקח הטמון ממותו, המיותר כל כך ,של ג'ורדאנו ברונו, שנבע מן האטימות ,הבורות והאכזריות ,שהתלוו לחשכה המתמשכת של ימי הביניים, חייב ללוות אותנו גם כיום.
הדבר החשוב ביותר שצריך לשמש כנר לרגלינו בכל תקופה השואפת להיות מוארת הוא, כמובן, החשיבות העליונה של הגישה הסובלנית והבלתי דוגמאטית, והחשיבות העליונה של הפתיחות לרעיונות חדשים, באשר הם.
בנוסף, כאשר אנו רוכשים ידע,אישית או תרבותית,חשוב שנעשה תמיד את האבחנה בין ידע סביר על העולם העומד בקריטריונים פילוסופיים ומדעיים טהורים לבין "ידע" ,רק כביכול,אשר נועד,בראש ובראשונה, לסיפוקם של צרכים פסיכולוגיים או דתיים.
כך, נהפוך ,בסופו של דבר, ליותר נאורים,מדעיים ,אדפטיביים וקומפטנטיים, ובייחוד נזכה להיות הומניסטיים וסובלניים, ובעינינו,זהו ערך עליון לא פחות מביקורת התבונה הטהורה.
תקופת הרנסאנס ומאפייניה.
כמו שנאמר, עדיין תחת שלטון הכנסייה, ולמרות ידה הארוכה ושלל הפחדותיה, במאה ה 15ובייחוד במאה ה 16,בשלו בהדרגה התנאים ,להגחת הרנסנס ולפריחת תקופת הארה שנייה ,אשר האירה את מחשכי ימי הביניים באור גדול ,אשר שום הגמון או ארכי בישוף לא יכול היה לכבותו לאחר מכן,לא בטיעונים פסיאודו לוגיים,לא במכות,לא בשריפה,לא בעינויי מרתפי האינקוויזיציה ולא באיומים וחרמות.
הרנסנס, במובנו המקורי, לא שאף לבנות דבר חדש לחלוטין,וגם לא שאף לבטל את האמונה הדתית.
הוא שאף, בראש ובראשונה ,להחיות את תנופת הסובלנות,היצירה החופשית ורוח הגילוי והסקרנות הבלתי מרוסנת של התקופה היוונית והרומית.(renaissance = תחייה מחדש.)
לדעתנו,מה שייחד את תקופת הרנסנס הייתה,לאו דווקא, החזרה לתרבות היוונית והרומית.
זו הייתה אולי ההצהרה הפוליטית של אנשי הרנסנס,אך הייתה כאן ,רק לכאורה, היאחזות במוכר והידוע,היאחזות במונחים של תרבות וקולקטיב,בעוד ,שלמעשה, הייתה זו התקופה האינדיבידואל יסטית החשובה ביותר בהיסטוריה האנושית,מסע מרתק מעין כמוהו של יחידים, המעיזים לבדוק את גבולות הפילוסופיה,המדע והאומנות ללא מורא.
הייתה זו תקופה בה האינדיבידואלים הגדולים,היוצרים החשובים, גילו והאירו לראשונה חלקים ניכרים מעולמנו שלא נחקרו או הוארו עד אז,ממש פשוטו כמשמעו.
כל זאת התרחש ,לאחר מאות שנים של חשכת ימי הביניים בהם ,כאמור,היצירה והחשיבה הוכפפו לנושאים וצרכים דתיים,והומתו למעשה בידה "הדואגת והאוהבת" של הכנסייה .
אנשי הרנסנס לא שאפו,בשלב זה, לבנות מדע תקני או פרדיגמה ,ואף לא הכירו מונחים אילו ,המאפיינים קהילייה של מדענים או אנשי קליקות אחרות, בימינו.
הם היו חבורת אינדיבידואליסטים שעסקו ,במשולב, בייחוד באמנות,אך גם בפילוסופיה ומדע,ויחד עם זאת לא עשו זאת ,עדיין, באופן שיטתי, ולא כקהילייה מאוחדת.
היוצרים הגדולים והמרכזיים באותה תקופה נמנעו אפילו מלקשור עצמם לאסכולה זו או אחרת או לזרם מסוים.
ליאונרדו דה וינצ'י(1452-1519) היה בין הבולטים במדענים ,האומנים והיוצרים בתקופה זו ,ובתולדות האנושות בכלל.
הוא יצר והצטיין בכל תחום בו התעניין :ציור,ופרספקטיבה,פיסול,הנדסה אדריכלות, המצאות בתחום המכאניקה ותכנון של מכשירים וכלים,חקר גוף האדם והאנטומיה,חקר האסתטיקה וכיו"ב.
יצירותיו והמצאותיו הקדימו את דורו במאות שנים,ומהוות השראה לכולנו עד היום.
הוא היה מודל לאיש רנסנס אמיתי ומקורי,חופשי בחשיבתו ויצירתי ברמה מדהימה,אחד הגאונים הגדולים ביותר של כל התקופות.
גם חלק מהיוצרים האחרים של תקופה זו היו ,אכן, גאונים מרשימים, שעסקו בתחומים רבים במקביל, ובכולם חידשו חידושים,הצטיינו ופיתחו,אך חשוב לזכור שלא הייתה כאן עדיין יצירה של קהליה מדעית ,אלא ,כאמור,פעולה של אינדיבידואליסטים.
המאות ה15 וה16 מאופיינות ,אם כן, יותר ביצירה הפילוסופית והאומנותית,מאשר בגיבוש הידע המדעי.
המהפכה המדעית שסימנה את סיום תקופת הרנסאנס ותחילת התקופה המדעית טכנולוגית.
מי שבישר על הדרך המדעית העתידית ,עוד במאה ה14, היה פרנסיס בייקון ,שהציע את עיקרון הבדיקה האמפירית וההפרכה ,כבסיס לאלימינציה או אישוש של תורות מדעיות.
הוא זה שהעלה,חד משמעית, את עיקרון הבדיקה האמפירית כבסיס יחידי לידע מדעי תקף.
לדעתנו ,למרות שהוא,לפחות לכאורה, לא גילה כאן כל תגלית מדעית מרשימה,הרי שהוא הוביל בהתוויית עקרונות אילו לנקודת מפנה חשובה ביותר,נקודה שזרעה את הזרעים שהובילו למהפכה המדעית הגדולה ,שבישרה את סיום ימי הביניים והרנסאנס ,ואת ההתקדמות לקראת הפרדיגמה המדעית התקנית המשמשת אותנו כיום,כולל כל הקדמה הטכנולוגית המשתמעת ממנה.
ואכן,כמאה וחמישים שנים מאוחר יותר,במאה ה16 ,נזרעו הזרעים למהפכה המדעית האסטרונומית החשובה שהעלה ניקולאוס קופרניקוס(1473-1543).
קופרניקוס היה יליד טורון שבפולין ,ורכש את השכלתו באיטליה, באוניברסיטאות ,אשר בתקופת הרנסנס, היו מרכזי המדע והידע באירופה.
הוא בחן את השיטה התלמאית שתיארה את מבנה ותכונות גרמי השמיים ומצא בתוכה אי דיוקים וחוסר עקביות עם תצפיות שערך.
כתוצאה מכך ,ובהתאם לתצפיות רבות ומדוקדקות שערך, הוא העלה מודל הליוצנטרי (ראיית השמש במרכז היקום),מודל הכולל בעיקר את הרעיון של סיבוב כדור הארץ סביב השמש ,ובמקביל לכך ,גם את הרעיון של סיבוב כדור הארץ סביב צירו.
מודל זה תאם הרבה יותר וגם הסביר הרבה יותר טוב ,את מכלול הנתונים והתצפיות שערך קופרניקוס.
לפי השקפתו, השמש עומדת במרכז היקום,היקום בשלב זה,עדיין קטן יחסית ומוגבל,כוכבי הלכת נמצאים במעגל הפנימי וכוכבי השבת נמצאים במעגל החיצוני.
לפי קופרניקוס (וכפי שמסתבר, גם למזלו, כי זו עמדה התואמת את עמדת הכנסייה)רק על כדור הארץ ישנם יצורים בעלי תבונה,השמש לעומת זאת אנלוגית לאל התופס את המרכז.
מאידך,אי אפשר יותר לדבר על פיזיקה נפרדת לתחום השמימי ולתחום הארצי ,כי הארץ היא בפירוש חלק מהתחום השמימי,חוקי הפיזיקה חלים ,אם כן ,לפי התיאוריה על הכול.
קופרניקוס כה חשש מתגובת הכנסייה וההמונים ,עד שדחה את פרסום ספרו החשוב "על תנועתם של גרמי השמיים" עד ליום מותו והוא מת(כנראה שגם בזכות זהירות זו) בגיל 70, במוות טבעי, ומחוץ למרתפי הכנסייה.
הוא כנראה ידע ,ממה עליו לחשוש ,שכן ,כפי שראינו, לג'ורדנו ברונו,שהיה ממשיך ומפתח של חלק מרעיונותיו היה גורל שונה ואכזרי ביותר.
ספרו "על תנועתם של גרמי השמיים" המושתת על העיקרון ההליוצנטרי עורר, רק בהדרגה, תשומת לב והתנגדות מצד הכנסייה,וכל זאת אחרי מותו.
גליליאו גליליי (1564-1642)ביסס את תורתו של קופרניקוס,על סמך תצפיות בטלסקופ, וחקר גם את חוקי הנפילה החופשית,תנועת המטוטלת ותנועת גופים על פני כדור הארץ.
הוא ,לעומת קופרניקוס, כן הסתבך עם הכנסייה ,למרות חששותיו, ונכלא, אך נותר בחיים משום שהסכים להתכחש אל עקרונותיו והתיאוריות שלו,ואף פרסם הצהרות על כך.
(רק למקורביו ואנשי סודו, הוא העיז לומר בשקט ,בערוב ימיו "ואף על פי כן נוע תנוע")
יוהנס קפלר(1571-1630)ניסח,מתמטית וגיאומטרית,את חוקי תנועת גרמי השמיים,וגילה כי מסלול כדור הארץ סביב השמש הוא אליפטי ולא עגול כפי שסבר קופרניקוס.
כל התיאורטיקנים החשובים הללו היו ,למעשה, מציבי התשתית התיאורטית וספקי הנתונים ,שהיוו את ההשראה לתיאורטיקן פיזיקאלי ,שהיה ,ללא ספק, בין התיאורטיקנים הגדולים ביותר בתולדות האנושות, אייזק ניוטון.(שאמר,אכן,"הרחקתי ראות,כל כך, רק כי עמדתי על כתפי ענקים")
ניוטון יצר תיאוריה השלטת במדע עד היום,והיוותה בין השאר גם בסיס לקדמה המדעית הפיזיקאלית המסחררת של שלוש מאות השנים האחרונות.
המהפכה המדעית והפרדיגמה המדעית של ניוטון.
מי שהוביל למעשה ליצירת המדע התקני של ימינו היה אייזק ניוטון(1643-1727) .
ניוטון ניסה ,למעשה, לתת הסבר המאחד את ממצאי תצפיותיו של גליליי במישור הארצי מחד, ותצפיות קפלר לגבי גרמי השמיים ,מאידך.
הוא קבע ,כי ביסוד החוקים הפיזיקאליים,המקשרים בין גדלים פיזיקאליים שונים ומנבאים את אופי תנועתם ,והכוחות הנובעים ממנה ,תעמודנה נוסחאות מתמטיות,המשקפות חוקי תנועה, אשר תהיינה אחידות, הן לגבי תנועת גופים על הארץ והן לגבי תנועת גופים בחלל.
את חוקי התנועה של הגופים השונים ,כולל גרמי השמיים,וחוקי המשיכה בין גרמי השמיים הוא ניסח בספרו המהפכני והמכונן "העיקרון המתמטי של פילוסופיית מדעי הטבע".
ניוטון אמנם שאף, בעיקרון, להבנה מטפיזית או תיאוריה מושגית הולמת, שתסביר מדוע הנוסחאות המתמטיות ששיער הן תקפות,אך לא העלה השערה או הבנה כזו על הכתב.
הוא טען,שישנן אין סוף מט פיזיקות ,אשר יכולות לעלות בקנה אחד עם חוקים מתמטיים אילו ,שגילה בדרך אינטואיטיבית,וכולן טובות וסבירות במידה שווה,כולן גם יכולות להתיישב היטב עם המודל המתמטי, ומשום כך אין לנו ,למעשה ,כל דרך להכריע ביניהן.
בסופו של דבר, כאדם דתי ,הוא הכריע,לכאורה, לכיוון מיתוס האלוהות ,ניתן לומר כי הוא אחז באמונה דתית ,בדבר אל שברא את העולם ,על פי חוקים מסוימים,ובכללם חוקים מתמטיים,הוא האמין גם שהאל הטוב השרה עליו מרוחו בחסדו, וכך אפשר לו לגלות את החוקים (יש כאן,במובלע,אחיזה ברציונאליזם המסורתי,הן בהיבט גילוי המודל והן בהסבר התנועה,אם כי עיון מדוקדק בכתבי ניוטון מעיד על כך שהוא ממש לא היה שלם עם כך).
כיוון שהמתמטיקה והלוגיקה עמדו באותה תקופה ,על תקן של אמיתות מוחלטות-הרי שלא היה צורך להסבירן והן נחשבו כאקסיומות(בדומה לתפיסה המטפיזית הפיתגוראית).
החל מהמאה ה17 התפתחה במקביל, פילוסופית המדע האמפיריציסטית,שתמציתה,התוויית דרכים למאבק בידע בלתי מבוסס ,בספק ובאי הוודאות.
מגמה זו נמשכת עד היום-אם נוצר מודל מתמטי או מחקרי מספק ופורה ,שעולה בקנה אחד עם עיקר הפרדיגמה שקיימת כיום, הרי שהוא מאומץ על ידי הקהילה המדעית ,ללא קשר להבנה או המטפיזיקה שמאחוריו.
הפרדיגמה הנוכחית ,מיסודו של ניוטון, אימצה מודל המחקרי שכלל שלב של השערת השערות באופן מושכל, אך לעיתים גם אינטואיטיבי ומתמטי בלבד, ניבוי ,בדיקה אמפירית של התממשות הניבוי ואז אישוש או הפרכה.
הדבר בהחלט הוכיח עצמו כפורה ופרקטי, באופן יעיל ומספק ביותר.
ההסבר התופעתי (פנומנליסטי) שהתקבע במאה ה18 ,טען שתפקיד המדע מתמצה בגילוי התופעות וסידורן בזמן ובמרחב.
הבדיקה האמפירית ,ששורשיה הן ,כאמור, עוד ברעיונותיו של פרנסיס בייקון,מאפשרת לנו לבדוק את המודלים המתמטיים שלנו וגם לרכוש ידע ,בדרך של ניסוי וטעייה.
בזכות מתודה זו,אנו מחזיקים כיום בגוף ידע רחב ומרשים, וגם בהישגים טכנולוגיים מדהימים,שאליהם הגענו, בהדרגה, מתוך מתודות של מחקר ופיתוח.
פילוסופית מדע זו נאבקה בייחוד באלכימיה ובמאגיה השחורה ששלטו באותם זמנים(אירוני על רקע זה לחשוב כי ניוטון עצמו עסק באלכימיה משך כ25 שנים ,למרות כישלונות חוזרים ונשנים שחווה בתחום).
מי שבישר כאמור על דרך מדעית זו עוד במאה ה14 היה פרנסיס בייקון שהציע את העיקרון האמפירי של הבדיקה המחקרית, כבסיס יחידי לרכישת ידע מדעי,ואת עיקרון ההפרכה כבסיס לאלימינציה של תורות מדעיות,ניוטון היה למעשה ממשיך דרכו,ולאחר מכן מבהיר ומפתח בולט נוסף של עיקרון ההפרכה היה גם קארל פופר(1902-1994).
החל מתקופה זו החלה ,למעשה, התפתחות מואצת של מדע תקני שנמשכת עד ימינו.
לעיתים, ישנה נטייה להפחית בערכה של המאה ה18-רואים בה תקופה דקדנטית שבה שלטו בעיקר סגנון הבארוק ושיגיונות האצולה,אך למעשה, במאה הזו, נוצר המדע התקני,וגם הומצא המנוע הראשון(ב1730)ובמאה זו הונחו היסודות שהובילו לתגליות הטכנולוגיות הגדולות ולמהפכה התעשייתית במאה שעקבה אחריה.
בהיבט זה ,מדובר ללא ספק באחת המאות החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית.
נראה כי ההתקדמות המדעית הושגה ,אכן ,גם בזכות תיאוריות מתמטיות ואינטואיטיביות מופלאות, כגון זו של ניוטון,אך חשוב לזכור כי תיאוריות כגון זו של ניוטון,ואחרות כדוגמתה, רק מאפשרות מעין קפיצות דרך מאיצות, בתוך תהליך מתמשך של צבירת ידע אשר מתאפשר ,למעשה, בכל מקרה דרך המתודה המחקרית האמפירית.
אין למעשה כל תיאוריה שניתן לומר עליה כי היא נכונה ואמיתית ,ואנו, כל הזמן, רק מתקדמים לעבר הנכון יותר והמדויק יותר,כך שהבסיס המוצק יותר שקיים בידינו והוכיח עצמו כפורה ומועיל ביותר הוא הידע המדעי והטכנולוגי המצטבר, שהושג ,בסופו של דבר, כולו, אך ורק באמצעות המחקרים האמפיריים.
המחקרים המדעיים מתבצעים באופן תדיר ,ומפיקים כל הזמן,ידע חדש ונתונים חדשים, ומספקים השראה גם לתיאורטיקנים שהוגים תיאוריות חדשות.
בהיבט הפרקטי והטכנולוגי ,ובהיבט האמפירי והמחקרי, נראה,שאכן,שיטה זו היא מספקת ופורה ביותר,בסה"כ גם הדרך של הניסוי והטעייה לבדה, תוביל, בסופו של דבר,באם נתמיד בה זמן מספיק, למציאת דרך מספקת ליציאה מכל מבוך,לרכישת כל ידע ולבניית כל מכשיר ופיתוח כל טכנולוגיה.
כל מה שאתה צריך הוא ,עיקרון ההפרכה והאישוש של השערות מחקר,וכמות מספיקה של נסיינים במחלקות המחקר והפיתוח השונות ,הן של האקדמיה והן של הפיתוח היישומי.
ניתן בהחלט לרכוש ידע רב ותקף ,דרך הניסוי והטעייה בלבד,וזאת גם אם אתה לא מבין אותו לעומקו,הבנת העומק היא ,לפחות על פי הפרדיגמה הנוכחית, מותרות בלבד,שנותנת בעיקר רווח פסיכולוגי ,ולכאורה, ניתן להסתדר גם בלעדיה.
כל זאת נכון, כמובן, באם הכיוון בו אתה הולך,הוא מעולם התופעות לעבר המודל המתמטי המקשר,בדומה לקו אותו אתה מעביר דרך כמה שיותר נקודות המותוות על מישור נתון.
מצד שני ,תיאוריות שתתבססנה על הבנת עומק ומטפיזיקה מתאימה,יכולות לאפשר לנו קפיצות דרך גדולות,בהתוויית קווי פונקציות,שלא בהכרח רק על פי מכלול הנקודות המרכיבות אותן ,אלא מתוך יצירת מודל,ובהמשך תתכן מציאת נקודות,משמע תופעות שלא נודעו קודם לכן,מתוך ניבויי התיאוריה החדשה,תופעות שמציאתן תאוששנה אותה.
התקופה התעשייתית,התקופה הטכנולוגית ותקופת ההיי טק.
התקופה התעשייתית במאה ה 19נחשבת לתקופה חשוכה של ניצול כוח עבודה זול,זיהום אקולוגי,ופער הולך ומתרחב בין יכולות טכנולוגיות שהשתכללו לבין ניוון של הכיוון של התפתחות רוחנית ופילוסופית ,וחוסר תשומת לב כמעט מוחלט ליצירת תשתית לאיכות חיים וטיפוח ערכים הומניסטיים ,אקולוגיים וחברתיים.
מצבנו כיום,אמנם שונה מהמצב אז,במובן שימת הדגש האקולוגי והאיכותי, אך מה שעדיין בולט גם בתקופתנו,התקופה התעשייתית המתוחכמת, תקופת ההיי טק ,כמו בתקופה התעשייתית הראשונה,הוא הפער ההולך ומתרחב בין הידע הטכנולוגי העצום והמכשירים הנפלאים שיצרנו,לבין הבנתנו את עצמנו,את מגוון המכשירים שיצרנו ואת העולם.
הטכנולוגיה המשרתת אותנו כיום היא בפירוש הטכנולוגיה של המאה ה21, ,בעוד שההבנה המצויה בידינו,היא משמעותית ,אמנם, אך בהחלט רחוקה מלהיות מספקת.
במובן זה, אנו מצויים כיום בתקופה חשוכה למדי, וזאת למרות, שלכאורה, קיימת בה ליבראליות מוחלטת,ואין את הכפייה הדתית שאפיינה את ימי הביניים.
בעבר ,הפילוסופיה נחשבה לאם כל המדעים,היה מקובל שבתחילה היית בונה מודל מטפיזי של העולם ורק על הבסיס הזה היית בונה אחר כך תיאוריות,נכון שאילו עדיין לא היו תיאוריות אמפיריות ומדעיות ,במובן של הפרדיגמה הנוכחית ,אך עדיין תיאוריות מרכזיות.
מי שהביא ,לדעתנו, לשינוי בהיבט זה של זניחת שאלות ההבנה והמטפיזיקה ,היו ,דווקא, מי שהביאו ליצירת המדע התקני של ימינו, פרנסיס בייקון ואייזק ניוטון.
ניוטון יצר מודלים מתמטיים על פי האינטואיציות המרחביות והפיזיקאליות שלו שנגעו ליחסים בין גדלים וכמויות, ועל פי יכולתו לתרגם אינטואיציות אילו לשפה המתמטית.
כאמור,ניוטון ניתק עצמו ,למעשה, מכל מודל מטפיזי ,וטען ,כי לכל מודל מתמטי יכולות להתאים אין סוף מטפי זיקות שיכולות להסביר אותו,בעוד שלמעשה ,אין לנו כל דרך ברורה לבחור מביניהן,ולהחליט מי מהן נכונה ואמיתית יותר.
כיום ,אכן יש לנו כלים טובים למדי ליצירת תיאוריה ,שלא מתוך המטפיזיקה, הנוהג הפרדיגמאטי של מדענים ותיאורטיקנים עד היום הוא לחשוב אינטואיטיבית וליצור,יש מאיין, מודל מתמטי, שכאילו ניתן למוחו של התיאורטיקן, מתוך השראה גאונית שחיברה אותו אל המוזות,ואולי אפילו לאלוהות עצמה,או לעיתים,פשוט יותר,לניתוח נתוני המחקר.
התיאוריות,והשיטה המחקרית לבדיקתן, התבררו כשיטה פורייה ויעילה להפליא,במקביל נבנו מכונות המבוססות על עקרונות פיזיקאליים שנחקרו דרך תיאוריות אילו(המנוע הראשון הומצא כבר ב1730 שלוש שנים לאחר מותו של ניוטון)מאז ,תקופת המהפכה התעשייתית, אופיינה בצבירת ידע מדעי ,ובפיתוח טכנולוגי ,שהלך והתקדם בקצב מואץ ביותר,וכל זאת דרך עבודה מתמשכת של צוותי מחקר ופיתוח יישומיים ואקדמיים כאחד.
דווקא ההצלחה הפרקטית המסחררת של השיטה הזו,חסמה לחלוטין את שאלת המטפיזיקה וההבנה,כיום,מעטים האנשים שמבינים ולו גם טכנית,איך פועלים המחשבים המשוכללים.
מעבר לכך, אין בכלל מה לדבר על הבנה מהותית של פעולת המכונות ,אשר אינה נחשבת למצרך חשוב או הכרחי כלל ועיקר.
וכך ,בכל יום שעובר, נוצרים מכשירים אלקטרוניים מתוחכמים יותר ויותר,איכות חיינו החומרית עולה ועולה משנה לשנה, ובו בזמן,אין לנו כל מענה למכלול השאלות המהותיות.
כתוצאה מכך,וכביטוי לצימאון שיש לאנשים להבנה והארה ,הרי שבמקביל להצטברות ידע טכנולוגי ואמפירי סופר מודרני, עולה גם כוחן של התנועות הדתיות והמיסטיות, ומתהווה תופעה מרתקת, בה מדע ומיתוס מתפתחים במקביל, ותוך קבלת משקל כמעט שווה לכל אחד מהם ,וזאת בתוך תקופה שהיא, רק לכאורה, מוארת,אך אינה כזו.
הדבר נובע ,כפי הנראה, מכך שבשלב מסוים ויתרנו על הבנת מהות הדברים ומהות העולם,והחל מרגע זה, הפכנו ,במובן מסוים ,לטכנוקרטים חסרי בינה המגששים דרכם בתוך חשכת ימי הביניים החדשים של התקופה הטכנוקרטית.
אנו זקוקים מאוד להבנת מהות כלשהי, שתאיר את חיינו,אנו מוכנים להיאחז לשם כך גם בכול מה שהתרבות האלטרנטיבית המזרחית או המאגית יכולה לספק לידינו ,ולעיתים, בלית ברירה,אנו נאחזים אף בקנה קש רצוץ של ידענים,מנהיגי כתות ומיסטיקנים למיניהם,חוסר הוודאות והמשבר בו נמצאת הפיזיקה המודרנית רק תורמים לכך.
ופה המקום לאזהרה:לפיזיקה המודרנית ישנה הנטייה להגדיר עקרונות ,החלים ,לכאורה ,על הטבע כתוצאה ממגבלות המדידה שלה עצמה,למשל,אין כיום דרך לנבא מסלול תנועת חלקיק אלמנטארי בודד,ומשום כך הומצא עיקרון אי הוודאות של הייזנברג.
חשוב להבין ,כי איננו מסוגלים כיום לנבא את התנהגותו של חלקיק בודד ,לא משום שאי אפשר לעשות זאת ברמה העקרונית ,אלא משום שכיום אין בידינו תיאוריה וכלי מדידה טובים מספיק בכדי לעשות זאת,להגדיר כי המדובר הוא בתכונה מהותית של החלקיק, פירושו,שאנו משליכים את אוזלת היד העכשווית שלנו על הטבע,וטוענים כי המגבלות המחקריות העכשוויות שלנו ,הן מגבלות שתתקיימנה בהכרח תמיד,וזאת מכיוון שהן לכאורה אינן תלויות בנו או במגבלותינו העכשוויות ,אלא מהוות גזירת גורל לנצח.
הדבר דומה להתנהגותו של הרקדן שאינו מצליח לרקוד ישר וטוען שהרצפה היא שעקומה.
(במאמרים הבאים,נציג תיאוריה פיזיקאלית אלטרנטיבית ,אשר יכולה לתופעות אילו)
ישנם המקווים לשיפור הפרדיגמה,לעומתם ישנם אחרים, הנאחזים בחוסר יכולת מקומית זאת של הפיזיקה,וטוענים שכיוון שהמדע אינו ישים לגבי טווח מסוים של תופעות,ואינו מסוגל ליצור לגביהם תיאוריה פשוטה או לנבא את התנהגותם,הרי שההבחנה בין מדע לבין שאינו מדע מיטשטשת באופן כללי,וכך, ניתן להתייחס גם לתחומים אשר נחשבו מסורתית למיסטיים או אזוטריים כאל מדע,שיכול לנבא רק ברמת סבירות מסוימת.
אנשים אילו, מנסים להכניס תחומים כגון אסטרולוגיה,פרפסיכולוגיה,טלפתיה,פסיכו קינזה קלפי טארוט, תקשור, נומרולוגיה וכיו"ב לקונסנזוס התחום המדעי ,שהוא כביכול לגיטימי.
יש לציין בהקשר זה ,כי אפילו הגרפולוגיה לא זכתה לתיקוף מחקרי מספיק, ומשום כך הוצאה מחוץ לכלי המדידה הפסיכולוגיים המקובלים.
הצעתנו היא ,שבכדי להכניס תחום לתוך המדע המקובל ,עליו לענות על שני כללים עיקריים,הכלל הראשון הוא כלל בל יעבר:התחום חייב לקבל תיקוף מחקרי מקובל ומספק(תוצאות שהן מובהקות),על ידי ניסויים מחקריים מדעיים ותקניים.
הכלל השני, אשר הוא רצוי מאוד,אך בשלב זה עדיין לא הכרחי:התחום המדעי חייב להיות מבוסס על תיאוריה פשוטה,סבירה,מובנת ופשוטה.
כל התחומים הנ"ל אינם עונים ולו גם על אחד מהקריטריונים הנ"ל,ומשום כך הם לגיטימיים בעיננו אולי כסוג של אמונות מיסטיות,אך בשום אופן אסור להציגם כמדע.
מצבה העגום של הפילוסופיה כיום לעומת ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית
הפילוסופיה ,שהייתה בעבר, אם כל המדעים ,מכתיבת ומאירת הדרך, נדחקה בימינו,
למבוי סתום בו היא נדחקת לתחום מצומצם ,שולי ואולי אפילו מעט נלעג,המדע והטכנולוגיה תפסו כיום את מקומה והם אילו שנמצאים בקדמת הבמה.
זהו מצב שיש להצטער עליו ,כי בהצטמצמות זו ,ניטל למעשה תפקידו הפוטנציאלי החשוב ביותר של הפילוסוף של המדע –והוא להיות מאיר ומתווה דרך העיסוק במטפיזיקה, את הבסיס והיסוד ליצירת תיאוריות מדעיות והבסיס לבקרה עליהן.
לכן ,הפילוסופיה כולה מפגרת בהרבה אחר המדע המודרני ויישומי הטכנולוגיה.
הכמיהה היא לכיוון עידן הארה פוסט הייטקי,(post hi-tech enlightment turn )וזאת בדומה לתקופת ההארה שסיימה למעשה את חשכת ימי הביניים,זה אמנם נשמע פרדוקסאלי, אך רבים וטובים חשים כיום ,במישור המהותי, תחושת ריקנות וחשכה ויחד איתה עולה צורך קדחתני לחיפוש דרך מוארת בהיבט ההבנה המהותית והפילוסופית.
בתחילת המאה ה20 היו הפילוסופים של המדע –החוג הווינאי, ולאחר מכן גם פופר, שאפתניים ביותר, והתיימרו לכוון את מכלול המדע והידע האנושי בכלל, על בסיס שילוב של עובדות,חוקי הלוגיקה ושפה פורמאלית,מאמציהם נכשלו וירדו לטמיון.
כיום ,הפילוסופים הבולטים, הם ,לכל היותר, פילוסופים אנליטיים או פילוסופים של האתיקה והמוסר, אין פילוסופים חשובים של המדע ,אלא לכל היותר היסטוריונים חשובים של המדע,וזאת בעקבות תרומתו העצומה של תומאס קון.
קון בספרו המהפכני "המבנה של מהפיכות מדעיות" טען ,כי בניגוד לדברי ניוטון , ישנם קריטריונים המאפשרים לנו לבחור בין מט פיזיקות שונות,כגון:
פוריות ,משמע היכולת לשער השערות מחקריות ,ודרך המחקר המדעי לתרגמן לידע ובעקבות זאת,האפשרות לניבוי מדויק ויישומים מוצלחים מתוך התיאוריה.
פרסמוניה(חסכוניות)-מיעוט הנחות מיתולוגיות לא סבירות ואף מופרכות בעליל, כבסיס ליצירת התיאוריה.
קונסיסטנטיות-של התיאוריה עם תחומים אינטר דיסציפלינאריים ובין התיאוריה עצמה לבין תיאוריות כלליות וחשובות השולטות באותו תחום.
ואנו יכולים להוסיף לקריטריונים אילו,עוד קריטריון, שעד כה נחשב כשולי,אך הוא כלל וכלל לא שולי בעינינו,והוא הקריטריון של ההבנה-עד כמה התיאוריה מאפשרת לנו באמת להבין את העולם ולספק לנו הארה בדבר אבני היסוד והמנגנונים שבשורש התופעות.
הארה מסוג זו מצריכה ,בדרך כלל, גם מטפיזיקה חדשה ומספקת.
לסיכום-כאמור ניוטון בנה מודל מתמטי מרשים ופורה ,אשר סימן את תחילת המדע התקני המודרני,והפרדיגמה המנחה אותנו עד היום באופן ברור.
דווקא הצלחתו היישומית המדהימה של המודל ,הנחיתה מכה קשה על תחום המטפיזיקה.
במרכזו של המודל, היו חוקים של תנועה,תאוצה,משיכה,משקל והתנהגות גופים במרחב.
החוקים נוסחו בצורה מתמטית, כאשר מה שהנחה את ניוטון ,היו אינטואיציות מרחביות וכמותיות להן נתן לבוש פורמאלי ומתמטי.
כאמור,ניוטון החליט לוותר על הסבר לחוקים שגילה,וטען שישנן אין ספור מט פיזיקות שיכולות להסביר ולהתיישב עם החוקים שגילה,ולכן ,מכיוון שאין דרך לבחור ולהחליט איזו מהן נכונה יותר, יש לוותרלדעתו,לפחות בשלב זה, על העיסוק בהן, שניוטון החשיב כעיסוק שולי ואסתטי מעיקרו,מותרות שאפשר לוותר עליהן.
הייתה זו תחילת שקיעתן של ההבנה והמטפיזיקה,החל מתקופה זו תיאוריה נחשבה טובה אם הייתה פורייה,משמע הובילה להשערות אשר אותן ניתן היה להפריך או לאושש.
התיאוריה הייתה אמורה לבצע את עבודתה ,ולא מעבר לכך,כמו שאין צורך להבין את מנגנון מכונת הכביסה בכדי להפעילה היטב, כך אין צורך להבין את המנגנון המכאני והמטפיזי שביסוד התיאוריה בכדי שהיא תהיה פורה ומדויקת, ואכן המאה ה18 הייתה תחילת עידן המכונות והעידן התעשייתי שהגיע לשיאו במאה ה19 ועד למחצית המאה העשרים,מאז התפתח עידן ההיי טק אשר בשיאו אנו מצויים כיום.
העיקרון שהנחה תקופות אילו הוא ,שאינך חייב להבין הבנת עומק את המודלים או המכונות שאתה יוצר, די בכך שתיצור או תפתח מודלים או מכונות שעובדים היטב ,ותמשיך לפתח אותם ככל האפשר ,לאחר מכן,בעזרת עיסוק מתמשך במחקר ופיתוח.
נראה שההצלחה הכבירה שנחלו המכונות והמחשבים ,שבאו בעקבותיהן ,גרמו לתחושת סיפוק והישג כה גדולה, עד שהשאלה בדבר מהות הדברים והצורך להבינם נשטפו עם מימי הכביסה ונדחקו הצידה לתוך צינור הביוב ההיסטורי.
הצורך בפרדיגמה חדשה ובעידן הארה חדש
מה שאנו זקוקים לו כיום היא החזרה אל האינדיבידואליזם והיצירתיות אשר אפיינו את תקופת ההארה הקודמת –תקופת הרנסנס.
אמנם איננו מגששים כיום את דרכנו מתוך חשכת ימי הביניים,ושוב גם איננו נתונים שוב לאימת הכנסייה או הדת,אך ה"דת" שלנו כיום היא הדת האמפירית,הטכנולוגית והיישומית והיא דומה לדת בימי הביניים ,במובן זה שאנו כבולים אליה ,משועבדים אליה ועובדים למען ערכיה בכל שעותינו,היא זו שמקנה כיום משמעות לחיינו ואנו רואים בה ובניצול יעיל של הזמן לצורך שימוש בהיי טק,עשיית כסף ולצורך פרודוקטיביות תעשייתית והייטקית (סטרטאפים למיניהם)את חזות הכול.
היפנים,שהם סמנים ימניים בתחום זה ,כבולים מאוד לטכנולוגיה ומתייחסים אליה במעין פנאטיות דתית,רק לשם דוגמא ממחישה:הם אמנם מטיילים הרבה בעולם,אך אין לקנא בהם משום שגם אז אין הם אלא צלמים במשרה מלאה...
גם האמריקאים אינם רחוקים מהם ומכורים לנושא הכלכלי והיצרני משמע לעשיית כסף,על שטר הדולר כתוב "נבטח באלוהים" וכבר לא ברור האם המינוח אלוהים לא מכוון למעשה אל הדולר בכבודו ובעצמו..
במהלך ההיסטוריה ,הוכח כבר, פעמים רבות ,שזרמי ההמוניות הסוחפים מוחקים את הייחודיות והאינדיבידואליות,בכך הם מונעים מהפרט לממש את חירותו,ייחודו ויצירתיותו,ובכך הן גם הופכות אותו לכבול,מתוסכל וריק.
באופן פרדוקסאלי ,אנו ,במובנים מסוימים ,כבולים מאוד כיום להתנהגות עדרית ומשועבדים לאיבון וקיבעון של החשיבה והערכים ולסגנון עדרי וחסר השראה וזאת למרות אווירת המתירנות והליבראליות השלטת כביכול.
אין לנו זמן ואנרגיה כיום לעיסוק במהות ובהבנת העומק.
אם ננסה לאפיין את התקופות השונות לפי מידת ההארה וההבנה שבהן ,ניווכח ,כי התקופה היוונית רומית היוותה את עידן הארה ראשון ,שבו פרחו הפילוסופים וכיוונו את התקדמות הפילוסופיה ככוח חלוץ ומוביל,לאחר מכן הייתה תקופת חשכת ימי הביניים המאופיינת בכפייה דתית ,אשר השתלטה על כל דרכי החשיבה ואפילו ההבעה האומנותית.
תקופת הרנסנס היוותה את עידן ההארה השני שבו הייתה חזרה אל ואף פיתוח והרחבה משמעותית של הישגי העידן הראשון ,העתיק, בתחומי הפילוסופיה ,המדע והאומנות.
תקופה זו מאופיינת גם בניצני מדע ראשוני מתקדם יותר ,אך עדיין לא תקני.
במאות ה17 ובייחוד ה18 הונחו היסודות המנחים של המדע התקני והפרדיגמה הנוכחית.
החל ממחציתה השנייה של המאה ה18 נכנסנו לתוך שגרת מדע תקני ,ואיתה העידן התעשייתי המאופיין בהיבט הפילוסופי והמדעי בהצמדות כפייתית לעקרונות אמפיריציסטיים, טכנולוגיים ויישומיים ולפרדיגמה ,שטבע ניוטון.
עידן זה מאופיין בפיתוח תעשייתי רב ,וברכישה רבה של ידע טכנולוגי ואמפירי,אך מכיוון שאינו מאפשר להשתחרר מעקרונות אמפיריציסטיים טהורים,ומכיוון שיש בו ויתור על הבנה אמיתית של התופעות ,הרי שגם בו ישנו יסוד חשוך ולדעתנו ידברו בעתיד על חשכת ימי הביניים השניוניים של התקופה התעשייתית וההייטקית .
לדעתנו,צפוי לנו בקרוב עידן הארה חדש שלישי אשר יוביל לעלייה מחודשת של הפילוסופיה והמטפיזיקה שבליבתה למרכז העניינים.
הארה במובן של הבנת עומק אמיתית של העיקרון,המכניזם ,המהות והמטפיזיקה העומדים מאחורי עולם התופעות.
בעתיד לא יוותרו יותר על דיון חופשי ומעמיק בשאלות של מהות והבנה, והדבר יחזיר את הפילוסופיה והמטפיזיקה שבליבתה אל קדמת הבמה, כאם כל המדעים והידע האנושי.
דבר זה עשוי גם להוביל הן לחדוות יצירה וגילוי שלא הייתה כמותה מאז הרנסנס והתקופה העתיקה ,והן להתקדמות תיאורטית ומדעית מדהימה.
למשל,כיום יש בידינו תיאוריות מתמטיות המתייחסות לשדות השונים כאל עולמות תוכן שונים:חוקי הכבידה,חוקי התנועה ,חוקי החשמל והשדה האלקטרו מגנטי,המגנט וכיו"ב.
אינשטיין ניסה במחציתה הראשונה של המאה ה20 ליצור את תיאורית השדה המאוחדת שתסביר את התופעות מכל עולמות התוכן השונים על פי עיקרון מנחה אחד.
הוא לא הצליח בכך,אולי מפני שחשב בשפה שאין בכוחה לפתור את הבעיה הזו-שפת המתמטיקה.
תיאורית שדה מאוחדת משלבת ,אשר תענה על כל הצרכים השונים, תצטרך לסווג את כל קבוצות שדות הכוח השונות,כמקרים של מהות כללית הנמצאת ביסוד כולם,וניתנת לגילוי.
תיאוריה כזו ,היא צורך המעסיק במאות האחרונות תיאורטיקנים ומדענים ברחבי העולם.
השביל אשר בו צועד המדע הוא לקראת הפשטה והכללה רבה יותר ויותר של המאורעות השונים,כלומר להתמזגות של כל העובדות השונות לתוך מערכת אחת קונסיסטנטית.
להכללה זו חייב להיות גם היבט פראקטי :היא אמורה לאפשר לנו ניבוי מדויק ופורה לפחות כמו שהיה לתיאוריות הקודמות ואף מעבר להן.
לעניות דעתנו הפרדיגמה החדשה ,שאת בסיסיה הראשוניים נציע בפרקים הבאים עולה על קודמתה,הפרדיגמה הנוכחית, בכך שביכולתה להסביר את כלל התופעות באופן פשוט פרסמוני ,מדויק ומובן(בקנה אחד עם הקריטריונים שטבע קון)
היא למעשה נותנת מענה טוב לצורך בתיאוריה מבינה וחובקת כל(קומפריהנסיבית) ולכן טובים סיכוייה לרשת את התיאוריות הקודמות לה.
לאור הליקויים המהותיים שמצאנו בתיאוריות איינשטיין וממשיכיו,(יפורטו במאמרים המתאימים)אנו מניחים כי ממרחק פרספקטיבה של שנים רבות ,לא ייחשב זרם מדעי ותיאורטי זה לחשוב ומשמעותי, ואפילו לא לפרדיגמה ראויה לשמה,אלא יותר לקוריוז משעשע ותו לא,ולכן תקום בקרוב ,פרדיגמה רצינית, בין אם שלנו ובין אם של אחרים שהיא תהיה זו שתחשב לממשיכת הדרך של הפרדיגמה החשובה של ניוטון.
עם המעבר לתיאוריה זו ולמעשה גם אל הפרדיגמה החדשה, יתכן ונעבור, כאמור, לעידן ההארה חדש,השלישי במספרו ,משמע עידן ההארה הפוסט הייטקי.
